פסק-דין בתיק ת"ק 1623-08-12

למעשה, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשפותה על תשלום אותו שילמה לחברת גביה, בגין שיק שנמסר במקורו לידיה של הנתבעת, ואשר אותו אמורה היתה הנתבעת, על פי הסכמות בין השתיים, להשיבו לידיה או להשמידו.

2.         לטענת התובעת בשנת 2005 (ובשנים שקדמו לה) התקיימו יחסי מסחר בין התובעת לנתבעת, כך שהנתבעת סיפקה לתובעת סחורה, לחנות אותה החזיקה וניהלה התובעת בעיר כפר סבא. לשיטת התובעת במסגרת אותה מערכת יחסים נמסרו לידי הנתבעת המחאות שונות, וביניהן ההמחאה האמורה. לטענתה לפני כ- 7 שנים העתיקה מקום מגוריה לחדרה ועל כן ביקשה לסגור את העסק שניהלה בכפר סבא. בסמוך למועד סגירת העסק ביקשה להשיב לספקים השונים סחורה מתוך החנות ולבצע קיזוז וזיכוי מול המחאות המצויות בידיהם. כך, לשיטתה, הוזמנה אף הנתבעת כאן לקבל לידיה סחורה מתוך הסחורה שסופקה על ידה לחנות וטרם נמכרה על ידי התובעת, ולהשיב לידי התובעת המחאות שנמסרו לה כתשלום על חשבון הסחורה. לשיטתה, הגם שהנתבעת הגיעה אל החנות, בחרה מתוך הסחורה שהיתה מצויה שם סחורה אותה היא נטלה בחזרה לידיה, ואף השיבה לידי התובעת מספר המחאות ותעודת זיכוי, לא נמסרה ההמחאה נושא הסכסוך לידיה באותו מועד, בטענה כי זו אינה מצויה בידי הנתבעת במועד הפגישה. לטענת התובעת הורתה לה הנתבעת ליתן הוראת ביטול להמחאה, למען הזהירות, והיא מנגד ביקשה מהנתבעת שלא תגלגל את השיק לידיים זרות, למניעת תקלות, וכי תשיב את השיק לידיה בהזדמנות.

לדברי התובעת מעולם לא עמדה על השבת השיק לידיה בשל יחסי החברות ששררו בין הצדדים באותם ימים, ולמעשה הסתמכה על דברי הנתבעת לפיהם השיק לא יוצג לפרעון.

התובעת טענה כי מעולם לא נדרשה לפרוע את השטר נשוא הסכסוך על ידי הנתבעת, ומעולם לא פנתה אליה הנתבעת לאחר מועד הפגישה האמורה. לדבריה, המשיכה לשהות בחנות כ-3 שבועות נוספים לאחר המפגש האחרון בין השתיים, ואולם הנתבעת לא הגיעה אל החנות בכל אותם ימים, לא ביקשה לפרוע השטר, ולא דרשה סחורה נוספת.

לטענת התובעת, בחלוף למעלה מ- 6 שנים ממועד הארוע הגיעה אליה לפתע דרישה לפרעון השטר בצירוף ריביות והפרשי הצמדה בסכומים גבוהים, מאת חברת גביה כלשהי, אשר איימה בהליכי הוצאה לפועל נגדה. לטענתה, מחמת החשש מפני הליכים אלו שילמה את הסכום הנדרש לחברת הגביה, ומכאן התביעה דנן.

לשיטת התובעת אין בידיה ראיות כלשהן לתמיכה בטענותיה, ולמעשה מכתב ההגנה שהוגש, ואשר הטענות המפורטות בו ייפרשו להלן, למדה באיזה מועד נערכה הפגישה בין השתיים.

3.         הנתבעת טענה כי אמנם התקיימו יחסי מסחר בין התובעת לנתבעת במתכונת המתוארת על ידי התובעת, אלא שבמסגרת מערכת יחסים זו החלו שיקים של התובעת לשוב מחוללים מהבנק, וזו החליפה המחאות בהמחאות שונות.

לשיטתה, מערכת היחסים העסקית בין השתיים הגיעה למעשה לסיומה כבר ברכישה האחרונה שבוצעה על ידי התובעת, בחודש מאי 2005, ומאז התבססה מערכת היחסים על החלפת שיקים בלבד.

הנתבעת אינה מכחישה כי הגיעה אל חנותה של התובעת לשם קבלת סחורה בחוזר ולמתן שיקים של התובעת המוחזקים בידיה בליווי תעודת זיכוי בחודש דצמבר 2005, וליתר דיוק ביום 14/12/05, ואולם לשיטתה לא קיבלה לידיה סחורה בשוויו של השיק נשוא הסכסוך, שכן באותו מעמד כלל לא זכרה כי השיק האמור מוחזק בידיה, הואיל ונהגה להפקיד את כל השיקים למשמרת בבנק, ומועד פרעונו של שיק זה טרם הגיע.

כך, מבהירה הנתבעת, נטלה סחורה בשווי השיקים שהיו מצויים בידיה באותו מעמד בלבד, וממילא לא קיבלה לידיה סחורה בשוויו של שיק זה.

לטענת הנתבעת השיק האמור נמסר לידיה במסגרת החלפת שיקים אחרים, וזאת בתמורה לסחורה שסיפקה, ועל כן בדין זכאית היתה להפרע את השיק האמור מאת התובעת.

הנתבעת טענה כי השיק לא נגבה על ידה, וכי נסיונותיה ליצור קשר עם התובעת לצורך גבייתו עלו בתוהו, לרבות ביקור שערכה בחנות לאחר מועד הפגישה האמורה, במסגרתה פגשה בתובעת, ודרשה ממנה את התשלום.

לדבריה, במשך שנים החזיקה בשטר בידיה, ביחד עם שיקים אחרים של לקוחות נוספים אשר הליכי גבייתם כשלו, וכאשר פנתה אליה חברת גביה והציעה לגבות את השיקים עבורה נענתה לפניה והעבירה לידיה את השיק.

4.         דיון:

            מטענות הצדדים שבפניי עולה כי מסכת האירועים במסגרתה נמסר השיק נשוא הסכסוך בתיק זה ארעה כ- 7 שנים לפני הגשת התביעה, ולמעלה מ- 6 שנים בטרם נדרשה התובעת לפרוע את החוב על פי השטר.

            אין חולק כי הנתבעת שקטה על שמריה בכל הנוגע לגבייתו של החוב על פי השטר נשוא הסכסוך במשך שנים ארוכות.

            עילת התובענה שבפניי נולדה עם סילוק החוב על פי השטר, ואולם על מנת להוכיח תביעתה נדרשת למעשה התובעת להוכיח מה ארע בכל הנוגע לשטר עצמו לפני כ- 7 שנים, ולהראות כי אמנם סוכם בינה לבין הנתבעת כי השטר יושב לידיה ולא ייפרע.